תעלת סואץ
במעבר בין גלריית הים התיכון לגלריית הים האדום - א', תוכלו לצפות בסרט בנושא "תעלת סואץ".
תעלת סואץ היא תעלה מלאכותית המחברת בין הים התיכון לים האדום. התעלה נמצאת במצרים בין הערים פורט-סעיד שלחופי הים התיכון וסואץ, לחופי מפרץ סואץ שבצפון ים-סוף. בנייתה של התעלה נמשכה כ-10 שנים בפיקוח הדיפלומט הצרפתי, פרדיננד דה לספס, ונפתחה באופן רשמי ב-17 בנובמבר 1869.
התעלה, שאורכה 193 ק"מ, מאפשרת לאניות לשוט בין אירופה לדרום מזרח אסיה, מבלי להקיף את יבשת אפריקה. כך מתקצר נתיב ההפלגה בכ-7000 קילומטר. לפתיחת התעלה הייתה השפעה מיידית ודרמטית על עולם הסחר הבינלאומי וכיום כ-8% מהסחר הימי הבינלאומי עובר דרך התעלה. יותר מ-17,000 כלי שיט עוברים בתעלה בכל שנה וכ-45 כלי שיט ביום. בקיץ 2015 נפתחה תעלה מקבילה הנקראת "תעלת סואץ החדשה". כך התאפשרה הגדלת מספר כלי השיט השטים בין הים התיכון לים סוף ל-90 כלי שיט ביום.
פתיחת התעלה יצרה את מעבר המים המלוחים הראשון בין הים התיכון לים האדום. במשך שנים רבות נמנעה הגירה של מינים מהים האדום אל הים התיכון על ידי "האגמים המרים" - ימות טבעיות שמימיהן מלוחים יותר ממי ים, ששימשו כמחסום טבעי. אך בשל זרימת מים מים סוף לים התיכון, דרך אותן ימות והשוואת המליחויות, המחסום הוסר וצמחים ובעלי חיים מהים האדום החלו להופיע ולהתבסס במזרח הים התיכון. מאחר והים האדום הוא מלוח ועני בחומרי דשן ומזון יחסית לים התיכון, יש למינים המגיעים ממנו יתרון משמעותי מול מינים מהים התיכון. בשל יתרון זה אנו מוצאים בעיקר מינים מהים האדום שנדדו אל הים התיכון ורק מינים מעטים עשו את הדרך ההפוכה. תופעת ההגירה הזו קיבלה את השם "הגירה לספסית" על שמו של הדיפלומט הצרפתי שפיקח על בניית התעלה, פרדיננד דה לספס.
מינים פולשים, שמקורם בים האדום ועברו אל הים התיכון דרך התעלה, הפכו לחלק מהמארג של בית הגידול של הים התיכון. יש להם השפעה ניכרת על האקולוגיה הימית, תוך כדי תחרות ואיום על המינים המקומיים. כ-300 מינים מהים האדום כבר זוהו בים התיכון וככל הנראה ישנם עוד מינים רבים שטרם זוהו. ההרחבה האחרונה של התעלה העלתה חשש בקרב מדענים וביולוגים ימיים כי תופעת ההגירה תתרחב.
השפעה נוספת על האקולוגיה של מזרח הים התיכון היא בנייתו של סכר אסואן בשנות ה-60 של המאה ה-20, השפיעה גם היא על האקולוגיה של מזרח הים התיכון. הסכר תרם לפיתוח האנושי אך הקטין את כמות המים המתוקים והעשירים בחומרי הדשן והמזון, שזורמים למזרח הים התיכון דרך הדלתא של הנילוס, וכך הפכו התנאים האקולוגיים בים התיכון, לדומים יותר לאלו שבים האדום. עובדה זו אף הגבירה את ההגירה של המינים הפולשים.